משחק גביע העולם מעורר מחלוקת סביב הגאווה

TL;DR

• משחק הגאווה של סיאטל מציג את מצרים נגד איראן.
• דגלי קשת מותרים למרות מחאות.
• זכויות להטב"ק בשתי המדינות קשות ביותר.
• פיפ"א מכחישה מעמד רשמי של משחק גאווה.
• מארגנים מקומיים מקשרים את המשחק לסוף־שבוע הגאווה.

בטוויסט חם כמו יום קיץ בסיאטל, גביע העולם עומד להגיש משחק שמעורר שיחות על זכויות להטב"ק כמו שלא היה מעולם. ב-26 ביוני, העיר תארח את מה שמכונה "משחק גאווה", ובו לא אחרים מאשר מצרים ואיראן, שתי מדינות הידועות לשמצה בשל היחס העגום שלהן לקהילת ה-להטב"ק. אבל רגע, יש עוד! דגלי קשת יורשו להתנוסס באצטדיון, למרות מחאות משתי המדינות. ממש מהפכת קשת!

ועכשיו, בואו נבהיר דבר אחד (בכוונה): המשחק הזה אינו מקושר רשמית לגאווה. נשיא פיפ"א ג'אני אינפנטינו הבהיר זאת היטב כבר בינואר, כשאמר שלא יהיה שום משחק גאווה רשמי בגביע העולם. עם זאת, המארגנים המקומיים בסיאטל לוקחים את העניינים לידיים שלהם, ומשווקים אותו כחגיגה של אהבה והכלה, המתוזמנת לסוף־שבוע הגאווה התוסס של העיר.

אבל כשההגרלה הוכרזה, גבות הורמו מהר יותר מכדורגלן בבעיטת עונשין. מצרים ואיראן? באמת? לשתי המדינות יש היסטוריה שמזמינה אנשים להטב"ק בערך כמו סופת שלגים ביולי.

בואו נפרק את זה. במצרים, תושבי להטב"ק מתמודדים עם מציאות קודרת, מלאה באלימות ובאפליה. אף שיחסי מין בין בני אותו המין אינם מוגדרים במפורש כעבירה פלילית, הממשלה מוצאת דרכים ערמומיות לכוון כלפי אנשים קווירים באמצעות סעיפי מוסר. החוק ל"מאבק בזנות" הוא כלי מועדף על הרשויות, המשתמשות בו באופן סלקטיבי כדי להטריד ולעצור חברים בקהילה. ואל תתחילו בכלל לדבר על היעדר ההגנות מפני אפליה בדיור, בתעסוקה או אפילו בשירותי בריאות. אם אתם להטב"ק במצרים, אתם בעצם לבד.

ועכשיו, נקפוץ לאיראן, שם המצב קודר אפילו יותר. כאן, פעילות מינית בין בני אותו מין אינה חוקית ועלולה להוביל לעונש מוות. כן, שמעתם נכון. לקוד הפלילי האסלאמי יש כמה מהעונשים החמורים ביותר שניתן להעלות על הדעת. אם שני גברים מקיימים מין אנאלי, בן הזוג המקבל עלול לעמוד בפני הוצאה להורג, בעוד בן הזוג הנותן עלול לספוג 100 מלקות. ולגבי נשים? ובכן, גם מגע גניטלי בין נשים אינו חוקי, והעונשים עלולים להוביל למוות לאחר עבירות חוזרות. ממש סביבה עוינת לאהבה!

למרות החוקים הדרקוניים הללו, מדווח שעונש המוות אינו נאכף לעיתים קרובות על מעשים בהסכמה בין גברים. במקום זאת, רבים עומדים בפני מאסר עולם. ולמרות שאנשים טרנסג'נדרים באיראן יכולים לשנות את מינם באופן חוקי לאחר שעברו ניתוח, האווירה הכוללת נותרת מסוכנת לכל מי שמעז לאהוב מחוץ לקווים ההטרונורמטיביים.

אז כשהעולם מתכוונן לצפות במשחק הזה, קשה שלא לחשוב על הניגוד החריף בין חגיגת גאווה להטב"ק בסיאטל לבין המציאויות המדכאות שאנשים במצרים ובאיראן מתמודדים איתן. האם משחק הגאווה הזה יהיה זרז לשינוי? או רק עוד משחק בזירה הגלובלית? רק הזמן יגיד, אבל דבר אחד בטוח: העולם יצפה.