TL;DR

  • הברקזיט הוביל לעלייה בפשעי שנאה נגד אנשים להט"ביים.
  • בריטניה איבדה את ההגנות של האיחוד האירופי על זכויות להט"ב+ לאחר הברקזיט.
  • ארגוני צדקה רבים של להט"ב+ חוששים מקיצוצי תקציב ומאובדן השפעה.
  • למרות החששות, חלק מההגנות נותרו בעינן בבריטניה.
  • האקלים הפוליטי נעשה עוין יותר כלפי מיעוטים.

כעת, כשמלאו 10 שנים מאז שהממלכה המאוחדת החליטה להיפרד מהאיחוד האירופי, הגיע הזמן להסיט את המסך ולבחון כיצד הברקזיט השפיע על קהילת הלהט"ב+. ספוילר: זה לא רק קשתות ונצנצים. כשהמשאל הוצג כהזדמנות ל"השבת השליטה", רבים בקהילת הלהט"ב תהו מה בדיוק זה אומר לגבי הזכויות וההגנות שלהם.

לאחר ההצבעה ב-2016, המציאות הכתה בעוצמה. ארגון הצדקה ללהט"ב+ Galop דיווח על עלייה מדהימה של 147% במספר הפונים שסיפרו כי הם זקוקים לסיוע, ורבים מהם ציינו את הברקזיט ואת הרגשות האנטי-מהגרים כדלק לתוקפיהם. זה כאילו שהאקלים הפוליטי הפך למוקד של עוינות, והמיעוטים נותרו להסתדר לבדם. דוחות המשטרה ברחבי אנגליה וויילס הראו זינוק רחב יותר בפשעי שנאה, ולמרות שלא כולם היו אנטי-להט"ביים, המגמה הייתה מדאיגה מספיק כדי שארגוני שוויון יפעילו את נורות האזהרה.

ואז יש את האובדן של אמנת זכויות היסוד של האיחוד האירופי, שכללה את סעיף 21 — שאסר במפורש אפליה על בסיס נטייה מינית. עורכי דין ופעילים מיהרו להצביע על כך שבריטניה מוותרת מרצון על שכבת הגנה חיונית. הוועדה לשוויון וזכויות אדם הזהירה כי הברקזיט עלול להשאיר את בריטניה מאחור ביחס להתקדמות עתידית בתחום השוויון המתרחשת ברחבי אירופה. ממש צעד לאחור!

ואל נשכח את קיצוצי התקציב. ארגוני להט"ב+ שבעבר שגשגו בזכות תמיכה אירופית מצאו את עצמם נאבקים על משאבים. הרשתות שסייעו להם להתמודד עם אפליה ולשתף שיטות עבודה מומלצות? נעלמו. עם הברקזיט, בריטניה איבדה את מקומה סביב השולחן כשהאיחוד האירופי השיק את אסטרטגיית השוויון הראשונה שלו ל-LGBTIQ, מה שגרם לנו לתהות עד כמה באמת הייתה לנו השפעה על הזכויות שלנו עצמנו.

כעת, לא הכול שחור משחור. חלק מההגנות, כמו חוק השוויון 2010, נותרו בעינן, ובריטניה עדיין מתגאה באחד המסגרות המשפטיות החזקות באירופה לזכויות להט"ב+. אבל תומכי הברקזיט טוענים שהחופש החדש הזה אומר שנוכל לעצב את המדיניות שלנו בלי מגבלות האיחוד האירופי. המבקרים, לעומת זאת, נותרו מגרדים בראשם ותוהים האם הגמישות הזו אכן הועילה לקהילת הלהט"ב+.

באשר לצפון אירלנד, ההסדרים שלאחר הברקזיט יצרו נוף משפטי מבלבל כמו ארון הבגדים של מלכת דראג. חלק מההגנות של האיחוד האירופי עדיין בתוקף, בעוד שאחרות סטו לכיוונים שונים, והותירו רבים מאנשי קהילת הלהט"ב+ במצב של אי-ודאות.

בואו נדבר בכנות — הברקזיט מעולם לא שווק כקמפיין נגד להט"ב+. לא היו אוטובוסים של קמפיין שהבטיחו לבטל את זכות הנישואים השווים. למעשה, רבים מתומכי ה-Leave הבולטים דיברו בקול רם על תמיכתם בזכויות להט"ב+. אבל זכויות הן יותר מחקיקה; הן גם הסביבה שבה הן מתקיימות. ועם העלייה בפשעי השנאה והאווירה הפוליטית הטעונה, פעילים רבים טוענים שבריטניה הקווירית יצאה מהאירוע חלשה יותר.

אז כשאנחנו חוגגים — או אבלים על — יום השנה לברקזיט, בואו נשמור עין חדה על הקבלות. ההשפעה על זכויות הלהט"ב+ היא ממשית, וזהו דיון שאסור לנו להתעלם ממנו. המאבק לשוויון נמשך, ועל כולנו לוודא שההתקדמות שהשגנו לא תחליק מבין אצבעותינו כמו נצנצים ברוח.

מה דעתך?
אודות הכותב/ת

איזבלה מרטינז

איזבלה מרטינז, המוכרת כ"איזי" לקוראיה, היא עיתונאית בולטת המסקרת סוגיות משפט וצדק פלילי, עם דגש על השפעתן על קהילת ה-להטב"ק. בוגרת בית הספר למשפטים של הרווארד, שעברה לעיתונות, איזי משלבת את המומחיות המשפטית שלה עם דיווח…

סיפורים נוספים →